תרופות רבות מתפנות דרך הכליות ולכן במקרים של תפקוד כלייתי לקוי נדרשת התאמת מינון למניעת רעילות. התפקוד הכלייתי בדרך כלל מיוצג בצורה טובה על ידי קצב הסינון הגלומרולרי (GFR), אשר משיקולים פרקטיים שונים לרוב מחושב ולא נמדד. לשם כך ישנן מספר משוואות מקובלות להערכת GFR, כאשר המשוואות המומלצות היום על ידי איגודים מקצועיים רבים לשם אבחון ודירוג מחלת כליות הן משוואות MDRD ומשוואת CKD-EPI, אשר עברה לאחרונה עדכון והוצא ממנה פרמטר הגזע. עם זאת, אין עדיין קונצנזוס לגבי משוואה מועדפת להערכת GFR לצרכי התאמת מינוני תרופות לתפקוד כלייתי.
פוסט זה מציג את המשוואות השונות, יתרונותיהן וחסרונותיהן, ומנסה לסכם את ההיבטים החשובים לרוקחים בנושא של הערכת תפקוד כלייתי, התאמות מינון של תרופות וגישה כללית למטופלים עם ירידה בתפקוד הכלייתי.
* חשוב לציין שנושא הערכת התפקוד הכלייתי הוא נושא רחב ומורכב מאוד, והפוסט איננו מתיימר ואיננו מסוגל להציג את כולו. למידע נוסף מומלץ לעיין ברשימת המקורות.