קטגוריה: טיפול תרופתי באוכלוסיות מיוחדות

בעיות בליעה (דיספגיה) יכולות להופיע אצל מטופלים ממגוון אוכלוסיות, החל מצעירים לאחר ניתוח במערכת העיכול העליונה, דרך מבוגרים לאחר אירוע מוחי וכלה בקשישים שחווים אותן כחלק מתהליך ההזדקנות הטבעי. אל הקושי היומיומי באכילה ושתיה אצל מטופלים אלו עלול להצטרף קושי בנטילת תרופות דרך הפה, דבר שעלול להשפיע באופן ישיר על האיכות והיעילות של הטיפול התרופתי במטופל. האתגרים הרוקחיים במטופלים אלו כוללים התאמה של התכשיר התרופתי למצבו ויכולתו של המטופל, הדרכה לגבי אופן נטילה נכון על מנת למנוע פגיעה במערכת העיכול העליונה ומניעת פגיעה ביעילות הטיפול עקב שימוש בחומרים מסמיכים להקלה על הבליעה.
פוסט זה סוקר את האתגרים הללו ומתמקד בחשיבות ההערכה וההדרכה הרוקחית של מטופלים עם בעיות בליעה לטובת מתן טיפול תרופתי מותאם ויעיל.

חומרים בלתי-פעילים (excipients) הם חומרים שנכללים בתכשיר תרופתי על מנת לסייע לחומר הפעיל להגיע ליעדו בשלמות ובכמות מספקת, לשמור על ניקיון התכשיר ולהקל על המטופל ליטול את התכשיר. במרבית המקרים החומרים הבלתי-פעילים נמצאים בתכשיר בכמויות קטנות יחסית, אולם חלק מהחומרים הנפוצים בתעשיה הפרמצבטית יכולים להשפיע על המטופל מבחינה ביולוגית ופרמקולוגית גם בכמויות קטנות, על אחת כמה וכמה כאשר המטופל נוטל יותר מתכשיר אחד שמכיל חומרים בלתי-פעילים “פעילים” ו/או אם המטופל משתייך לתת-אוכלוסיה פגיעה יותר (בדגש על אוכלוסיית הילדים) שהינה רגישה יותר לפעילות של חומרים בלתי-פעילים מסויימים. פוסט זה סוקר את החומרים הבלתי-פעילים הנפוצים אשר בתנאים מסויימים מחייבים את היצרן לציין בעלוני התרופה את נוכחותם וכמותם בתכשיר ועלולים להוות סיכון לילדים, ובפרט ליילודים, תינוקות וילדים צעירים.

טבליות וכמוסות למתן פומי הינן צורות מינון מועדפות על מטפלים ומטופלים בשל נוחות המתן, מינונים מדוייקים ואחסון בתנאים רגילים, אשר תורמים להיענות לטיפול התרופתי. עם זאת, ישנן אוכלוסיות מסויימות אשר עבורן השימוש בצורות מינון מוצקות למתן פומי אינו אפשרי, כגון תינוקות וילדים קטנים, קשישים עם קשיי בליעה ומטופלים המוזנים באמצעות צינור הזנה. מכיוון שלא כל התרופות קיימות בכל צורות המתן המקובלות, אנשי צוות רפואי נתקלים לרוב בשאלה האם ניתן/מותר לכתוש טבליה מסויימת או לפתוח כמוסה מסויימת, כדי לתת את התרופה למטופלים שאינם מסוגלים לבלוע טבליה או כמוסה. פוסט זה סוקר את המשמעויות השונות של כתישת טבליות ופתיחת כמוסות עבור מטופלים המוזנים באמצעות צינור הזנה, ובסופו מופיעה טבלה מסכמת הכוללת כמה שיקולים שכדאי לקחת בחשבון במצבים כאלו והמלצות להתמודדות עמם.

משטר מתן של תרופה הינו המינון שבו ניתנת התרופה בתדירות מסויימת. לרוב התרופות קיימים משטרי מתן מקובלים על פי הנחיות היצרן, אולם במקרים מסויימים ניתן לשנות את משטר המתן בתגובה לשינוי פתופיזיולוגי, על מנת לשמור על יעילות הטיפול. פוסט זה מפרט את המשוואות הפרמקוקינטיות אשר קובעות את הריכוז הממוצע במצב יציב בפלסמה ואת ריכוזי השיא והשפל, וכיצד ניתן להשתמש בהן כדי להתאים את משטר המתן, שמורכב מפרמטרים שנקבעים על ידי הרופא המטפל, למצבים קליניים שונים שאינם בשליטתו כדי לשמור את ריכוז התרופה בדם בטווח הערכים הרצוי.

שימוש בתרופות בהנקה הוא תחום טיפולי שעלול להיות מרתיע עבור רוב אנשי הצוות הרפואי שאינם עוסקים בו באופן יומיומי. קיימת התלבטות, לעיתים קשה, בין הצורך לטפל באם והחשש להזיק לתינוק היונק. ישנם מרכזי ייעוץ תרופתי המתמחים בייעוץ לגבי שימוש בתרופות בהיריון והנקה, ותמיד מומלץ לפנות אליהם, אבל מה קורה כאשר הם אינם זמינים? לא תמיד כדאי או ניתן לחכות עד הבוקר. פוסט זה מפרט כיצד ניתן לתת “עזרה ראשונה” בתחום הייעוץ התרופתי לאישה מניקה, עד לקבלת ייעוץ ממומחה.