זיהוי תופעות לוואי על רקע טיפול תרופתי מהווה אתגר תמידי לקלינאים. במרבית המקרים לא קל לזהות קשר ברור בין מצבו של המטופל לטיפול התרופתי שלו, על אחת כמה וכמה כאשר המטופל נוטל מספר תרופות לטיפול במספר מצבים רפואיים שונים.

הספר Drug-Induced Diseases: Prevention, Detection, and Management מהווה מקור מידע אמין ועשיר בנושא זה, ומציג מצבים רפואיים רבים שיכולים להיגרם על ידי תרופות, אילו תרופות עלולות לגרום להם, דרכים לטיפול בתופעת הלוואי ודגשים להדרכת המטופל.

תרופות אנטי-היסטאמיניות הינן תרופות נפוצות לטיפול בתסמיני אלרגיה, אשר ניתן למצוא כתכשירים עצמאיים או בתכשירים משולבים המכילים חומרים להקלה על כאבים, חום ושיעול.
אחת מתופעות הלוואי המשמעותיות של חלק מהאנטי-היסטאמינים הינה טשטוש/נמנום, אך לא כל התרופות בקבוצה הזאת גורמות לתופעה הזו באותה מידה.
פוסט זה יעסוק בשאלה כיצד ניתן לדעת האם אנטי-היסטאמין מסויים גורם לטשטוש או לא ומהם הגורמים המבניים שמשפיעים על פעילות זו. בנוסף מופיעה תזכורת קצרה לגבי המבנה והתפקוד של מחסום הדם-מוח, וכן סקירה של מספר מצבים רפואיים שעבורם ישנה חשיבות לשאלה האם האנטי-היסטאמין מטשטש או לא.

בעיות בליעה (דיספגיה) יכולות להופיע אצל מטופלים ממגוון אוכלוסיות, החל מצעירים לאחר ניתוח במערכת העיכול העליונה, דרך מבוגרים לאחר אירוע מוחי וכלה בקשישים שחווים אותן כחלק מתהליך ההזדקנות הטבעי. אל הקושי היומיומי באכילה ושתיה אצל מטופלים אלו עלול להצטרף קושי בנטילת תרופות דרך הפה, דבר שעלול להשפיע באופן ישיר על האיכות והיעילות של הטיפול התרופתי במטופל. האתגרים הרוקחיים במטופלים אלו כוללים התאמה של התכשיר התרופתי למצבו ויכולתו של המטופל, הדרכה לגבי אופן נטילה נכון על מנת למנוע פגיעה במערכת העיכול העליונה ומניעת פגיעה ביעילות הטיפול עקב שימוש בחומרים מסמיכים להקלה על הבליעה.
פוסט זה סוקר את האתגרים הללו ומתמקד בחשיבות ההערכה וההדרכה הרוקחית של מטופלים עם בעיות בליעה לטובת מתן טיפול תרופתי מותאם ויעיל.

חומרים בלתי-פעילים (excipients) הם חומרים שנכללים בתכשיר תרופתי על מנת לסייע לחומר הפעיל להגיע ליעדו בשלמות ובכמות מספקת, לשמור על ניקיון התכשיר ולהקל על המטופל ליטול את התכשיר. במרבית המקרים החומרים הבלתי-פעילים נמצאים בתכשיר בכמויות קטנות יחסית, אולם חלק מהחומרים הנפוצים בתעשיה הפרמצבטית יכולים להשפיע על המטופל מבחינה ביולוגית ופרמקולוגית גם בכמויות קטנות, על אחת כמה וכמה כאשר המטופל נוטל יותר מתכשיר אחד שמכיל חומרים בלתי-פעילים “פעילים” ו/או אם המטופל משתייך לתת-אוכלוסיה פגיעה יותר (בדגש על אוכלוסיית הילדים) שהינה רגישה יותר לפעילות של חומרים בלתי-פעילים מסויימים. פוסט זה סוקר את החומרים הבלתי-פעילים הנפוצים אשר בתנאים מסויימים מחייבים את היצרן לציין בעלוני התרופה את נוכחותם וכמותם בתכשיר ועלולים להוות סיכון לילדים, ובפרט ליילודים, תינוקות וילדים צעירים.

קורטיקוסטרואידים הם קבוצה פרמקולוגית רבת-שימושים, אשר מסייעת להקלה על תסמיני אלרגיה ודלקת במרבית מערכות הגוף, ומנגד, גם הם כשלעצמם יכולים לעורר תגובה אלרגית, שיכולה אף להיות מסכנת-חיים.
רגישות צולבת לקורטיקוסטרואידים היא תופעה מוכרת בשכיחות בלתי-ידועה, שחשוב לקחת בחשבון בעת הצעת חלופות טיפול למטופל עם חשד לרגישות לקורטיקוסטרואיד מסויים. פוסט זה מתאר את התופעה ומציע דרך להתמודדות עמה באמצעות סיווג Coopman לקורטיקוסטרואידים על פי מבנה כימי.

הרעלה של Valproic acid הינה אירוע שעלול לסכן חיים, כתלות במינון שניטל, בתגובה של המורעל לתרופה ובפרק הזמן שבין ההרעלה לקבלת טיפול רפואי. אחד הטיפולים המקובלים להרעלה כזו הוא L-Carnitine, חומר אנדוגני המעורב בתהליך הפקת האנרגיה מחומצות שומן בתא. מהו הקשר בין Valproic acid ו-L-Carnitine ומדוע האחרון מסייע לטפל בהרעלה על ידי הראשון? התשובות במצגת שמופיעה בפוסט זה.

מה ההבדל בין טבליות Rizatriptan Inovamed 10 mg וטבליות Rizatriptan Melt Inovamed 10 mg? התשובה בסטורי חדש של ‘רוקחות מעמיקה’.