טבליות וכמוסות למתן פומי הינן צורות מינון מועדפות על מטפלים ומטופלים בשל נוחות המתן, מינונים מדוייקים ואחסון בתנאים רגילים, אשר תורמים להיענות לטיפול התרופתי. עם זאת, ישנן אוכלוסיות מסויימות אשר עבורן השימוש בצורות מינון מוצקות למתן פומי אינו אפשרי, כגון תינוקות וילדים קטנים, קשישים עם קשיי בליעה ומטופלים המוזנים באמצעות צינור הזנה. מכיוון שלא כל התרופות קיימות בכל צורות המתן המקובלות, אנשי צוות רפואי נתקלים לרוב בשאלה האם ניתן/מותר לכתוש טבליה מסויימת או לפתוח כמוסה מסויימת, כדי לתת את התרופה למטופלים שאינם מסוגלים לבלוע טבליה או כמוסה. פוסט זה סוקר את המשמעויות השונות של כתישת טבליות ופתיחת כמוסות עבור מטופלים המוזנים באמצעות צינור הזנה, ובסופו מופיעה טבלה מסכמת הכוללת כמה שיקולים שכדאי לקחת בחשבון במצבים כאלו והמלצות להתמודדות עמם.

חלק נכבד מעבודת הרוקח כיום הוא איתור מידע תרופתי במאגרי מידע. לחיפוש תרופה ספציפית ניתן ברוב המקרים לחפש בצורה האינטואיטיבית לפי שם החומר הפעיל. אולם, במידה ורוצים לאתר בצורה מדוייקת במאגר/מלאי קבוצה של תרופות בעלות מאפיינים דומים, חיפוש לפי שם החומר הפעיל אינו מספק. לשם כך ניתן להשתמש בקודי ATC, שהינם מערכת לסיווג תכשירים לפי הקבוצה הפרמקולוגית אליה הם משתייכים, אתר הפעולה האנטומי בו הם פועלים והמבנה הכימי שלהם. פוסט זה מציג את שיטת הסיווג על פי ATC ומפרט מדוע חיפוש בשיטה זו עדיף במקרים מסויימים.

משטר מתן של תרופה הינו המינון שבו ניתנת התרופה בתדירות מסויימת. לרוב התרופות קיימים משטרי מתן מקובלים על פי הנחיות היצרן, אולם במקרים מסויימים ניתן לשנות את משטר המתן בתגובה לשינוי פתופיזיולוגי, על מנת לשמור על יעילות הטיפול. פוסט זה מפרט את המשוואות הפרמקוקינטיות אשר קובעות את הריכוז הממוצע במצב יציב בפלסמה ואת ריכוזי השיא והשפל, וכיצד ניתן להשתמש בהן כדי להתאים את משטר המתן, שמורכב מפרמטרים שנקבעים על ידי הרופא המטפל, למצבים קליניים שונים שאינם בשליטתו כדי לשמור את ריכוז התרופה בדם בטווח הערכים הרצוי.

במהלך טיפול תרופתי כרוני המטופל עלול לשכוח או לא להיות מסוגל ליטול את התרופה בזמן המיועד. גם במהלך אשפוז בבית חולים תיתכנה סטיות ממשטר הטיפול מסיבות שונות. כתלות בסוג התרופה, המטופל או הצוות המטפל בו עשויים לחשוש מההשלכות של החסרת המנה ויפנו לייעוץ רוקחי בנוגע לשאלה כיצד כדאי לפעול במצב כזה.
למרבה המזל, עבור מרבית התרופות בשימוש קליני, ניתן לצפות את פרופיל הריכוזים בדם במהלך הטיפול באמצעות משוואות פרמקוקינטיות פשוטות. פוסט זה מתמקד בהשלכות של סטייה ממשטר הטיפול שנקבע על ידי הרופא, במקרה שהמטופל שוכח ליטול את המנה ובמקרה שהמטופל מחליט ליטול מנה כפולה על מנת לפצות על המנה שנשכחה.

אוסמולריות ואוסמולליות של תמיסה הן מושגים דומים אך לא זהים, אשר מתארים את התנהגות התמיסה על פי ריכוז המומסים בה. במערכות ביולוגיות ישנה חשיבות רבה להתאמת האוסמולריות/אוסמולליות של תמיסה טיפולית (הזנה פראנטרלית, פורמולציות תרופתיות נוזליות) למערכת מסויימת (כלי דם, מערכת העיכול ועוד) על מנת לשמור את המערכת באיזון, כלומר, למנוע תופעות לוואי.
פוסט זה סוקר את ההבדל בין המושגים וכן מספר היבטים פרקטיים של שימוש נכון במושגים אלו בהקשרים רוקחיים.

שימוש בתרופות בהנקה הוא תחום טיפולי שעלול להיות מרתיע עבור רוב אנשי הצוות הרפואי שאינם עוסקים בו באופן יומיומי. קיימת התלבטות, לעיתים קשה, בין הצורך לטפל באם והחשש להזיק לתינוק היונק. ישנם מרכזי ייעוץ תרופתי המתמחים בייעוץ לגבי שימוש בתרופות בהיריון והנקה, ותמיד מומלץ לפנות אליהם, אבל מה קורה כאשר הם אינם זמינים? לא תמיד כדאי או ניתן לחכות עד הבוקר. פוסט זה מפרט כיצד ניתן לתת “עזרה ראשונה” בתחום הייעוץ התרופתי לאישה מניקה, עד לקבלת ייעוץ ממומחה.