חומרים בלתי-פעילים בתרופות והשפעתם על ילדים

חומרים בלתי-פעילים (excipients) הם חומרים שנכללים בתכשיר תרופתי על מנת לסייע לחומר הפעיל להגיע ליעדו בשלמות ובכמות מספקת, לשמור על ניקיון התכשיר ולהקל על המטופל ליטול את התכשיר. במרבית המקרים החומרים הבלתי-פעילים נמצאים בתכשיר בכמויות קטנות יחסית, אולם חלק מהחומרים הנפוצים בתעשיה הפרמצבטית יכולים להשפיע על המטופל מבחינה ביולוגית ופרמקולוגית גם בכמויות קטנות, על אחת כמה וכמה כאשר המטופל נוטל יותר מתכשיר אחד שמכיל חומרים בלתי-פעילים “פעילים” ו/או אם המטופל משתייך לתת-אוכלוסיה פגיעה יותר (בדגש על אוכלוסיית הילדים) שהינה רגישה יותר לפעילות של חומרים בלתי-פעילים מסויימים. פוסט זה סוקר את החומרים הבלתי-פעילים הנפוצים אשר בתנאים מסויימים מחייבים את היצרן לציין בעלוני התרופה את נוכחותם וכמותם בתכשיר ועלולים להוות סיכון לילדים, ובפרט ליילודים, תינוקות וילדים צעירים.


מדוע L-carnitine משמש לטיפול בהרעלה של Valproic acid?

הרעלה של Valproic acid הינה אירוע שעלול לסכן חיים, כתלות במינון שניטל, בתגובה של המורעל לתרופה ובפרק הזמן שבין ההרעלה לקבלת טיפול רפואי. אחד הטיפולים המקובלים להרעלה כזו הוא L-Carnitine, חומר אנדוגני המעורב בתהליך הפקת האנרגיה מחומצות שומן בתא. מהו הקשר בין Valproic acid ו-L-Carnitine ומדוע האחרון מסייע לטפל בהרעלה על ידי הראשון? התשובות במצגת שמופיעה בפוסט זה.


פלואורוקווינולונים וחסר ב-G6PD

חסר באנזים Glucose 6-phosphate dehydrogenase (G6PD) הינו מוטציה גנטית אשר פוגעת ביכולתם של תאי הגוף להתמודד עם חשיפה לרדיקלים חופשיים, כך שהם הופכים פגיעים למצב של עקה חמצונית. הביטוי של פגיעה כזו בתאי הדם האדומים מובילה לתופעת לוואי חמורה ומסכנת חיים בשם אנמיה המוליטית.

ישנן תרופות שיכולות לגרום לאנמיה המוליטית, וביניהן תרופות בעלות פוטנציאל חמצון אשר מהוות סיכון מוגבר למטופלים עם חסר ב-G6PD.

פוסט זה סוקר את הרקע הגנטי והביוכימי של חסר ב-G6PD ואת מה שידוע עד כה בנוגע לתרופות שאסורות לשימוש בחסרי G6PD, ומתמקד במידע הקיים בנוגע למתן פלואורוקווינולונים באוכלוסיה זו.


תכשירים לטיפול ב-ADHD בילדים בישראל – השוואה רוקחית

תרופות לטיפול ב-ADHD מתחלקות למספר קבוצות פרמקולוגיות וקיימות במספר פורמולציות שונות, אשר מעניקות לתכשירים משך השפעה משתנה.
בעת המלצה על אפשרות טיפולית ב-ADHD לילדים, חשוב להכיר את ההבדלים הרוקחיים בין התכשירים השונים, כגון גיל מינימלי למתן, הנחיות לנטילה ביחס למזון, אילו תרופות מותר לחצות/לכתוש, והאם התכשירים מכילים מרכיבים בלתי-פעילים שיש לשים לב לנוכחותם, כגון גלוטן, לקטוז וסוכרוז.
פוסט זה משווה בין הפרמטרים הנ”ל עבור אפשרויות הטיפול השונות ב-ADHD אשר רשומות בישראל, על מנת לסייע לרוקח להתאים לכל מטופל את התכשיר המועדף עבורו.